אברהם אספיס בנו של שלמה נולד בסביבות 1775. היה ככל הנראה איש אמיד, או לפחות מוצאו היה ממשפחה כזו. אחיו הרשק היה גביר בעיר לובלין, מחותן למשפחה נכונה, פילנתרופ ואיש עסקים. לאברהם היה פונדק בפיאסקי הסמוכה ללובלין.
אשתו הראשונה ינטה נפטרה בגיל צעיר והשאירה אחריה שני יתומים, עויזר וגיטלה. אברהם מיהר להתחתן בשנית ללאה הצעירה ממנו בכ-25 שנה. לאה הייתה בערך בגילו של עויזר, בנו בכורו של אברהם.
לא עברו שנים רבות וגם אברהם נאסף אל אבותיו, כשהוא בן 55. לאה הייתה רק בת 30 ונשארה עם 6 יתומים צעירים.
מה עושה אלמנה צעירה, לבד, כאשר ישנם איומים מכל צד וייתכן שגם לטישת עיניים מצד בנה החורג על העסק המשפחתי?
האלמנה בתושייתה מכנסת מפגש משפחתי מורחב בבניין העיריה של לובלין.
לכנס מוזמנים:
• עויזר, הבן החורג
• ברקו, בן דוד של הילדים
• חבר, שגם שמו ברקו
• חיים גולדבלום, אביה של לאה
• מאיר רובינשטיין, גיסה של לאה
• יעקב זינגלבוים, גיס נוסף
המוזמנים מגיעים על מנת לחתום על מסמך משפטי המבטיח את עתידה של האלמנה.
תיק המסמכים הזה (שעדיין לא תרגמתי עד סופו) יקר לאין שיעור למחקר המשפחתי. הוא נותן רקע רב על חיי המשפחה של לפני כ-200 שנה, פרנסתם והיחסים בין בני המשפחה ובנוסף הוא גילה לי מי היה אביה של לאה ומי היו אחיותיה וגיסיה, מידע שהוביל למחקר המשך אשר חשף פרטים רבים נוספים.
איך מגיעים למסמך כזה? פשוט יושבים בארכיון של לובלין (באופן וירטואלי במקרה הזה) ומדפדפים בהמוני מסמכים. רק חבל שהריח של הדפים המצהיבים לא עובר דרך הרשת.
בדף המצורף, רשימת המשתתפים מהמפגש ב22/2/1831
העיסוק בחקר השורשים לעתים מביא אותנו למצבים מרגשים מאד.
אבא שלי כותב בזכרונותיו על היום בו ריכזו את כל תושבי הכפר במתחם של מבשלת בירה נטושה. אביו ברח בתחילת המלחמה לרוסיה, נתפס ונשלח לסיביר. אמו עבדה כמבשלת עבור היודנרט והייתה אחראית להביא מזון לאותו מתחם. כך שאבי, ילד בן 11, שהה שם לבדו כאסיר. הוא מספר שהגרמנים החלו לרכז את היהודים והסיטואציה לא מצאה חן בעיניו. בחוש שישי הילד טיפס על גג אחד המבנים והתחבא שם עד שכל המקום פונה מתושביו. מי להשמדה ומי לעבודה. קשה לדמיין את תגובת סבתי שהגיעה לאחר מכן ומצאה אותו שם, לאחר שכבר הייתה בטוחה שלא תראה אותו יותר. זהו סיפור שעובר אצלנו במשפחה ביחד עם עוד סיפורים. כדרכם של סיפורים הם מעובדים בדמיונו של השומע. כאשר מקבלים סימוכין לסיפור פתאום דברים מתבהרים ומקבלים יתר משמעות.
לפני מספר חודשים קיבלתי מחקר על יהודי האיזור. החוקר גם הפנה אותי לתמונה של אותה מבשלה מלפני המלחמה.
הוא גם שלח לי את רשימת היהודים שהיו באותה מבשלה. הגרמנים היו מסודרים. גם שמו של אבי מופיע בו. מחוק. הוא היה שם ולפתע איננו. הוא הסתתר על הגג ולא נמצא. מספר 41 Rakocz Lew – Israel, ילד בן 11 לבדו. לצערי אבי כבר איננו כדי לחלוק עמו את הסיפור. איני יודע אם היה מתרגש או שהיה מנפנף אותי, אבל אני פשוט ישבתי, בהיתי בתמונה ולא יכולתי שלא לחשוב על הילד ששם. לבדו. שלא ידע שהמצב הנוראי בו נמצא הוא רק תחילתו של מסע בן שלוש שנים להשרדות.
Zaglada olkuskich Zydow / Krzysztof Kocjan.
נבירה בארכיונים היא חלק נכבד מעבודת החוקר. רוב בני האדם לא ממש מבינים (בלשון המעטה) את ההנאה והסיפוק מהחפירה ובעיקר מחשיפת המטמון. כל חשיפה מעשירה את המחקר ובמקרים רבים מרגשת עד מאד את בני המשפחה. אבל אם יש הצלחה מרגשת במיוחד, הרי היא מציאת תמונות של בני משפחה. למשל, לפני כשנתיים פנה אלי אדם מבוגר מארה"ב דרך הפייסבוק וביקש שאמצא לו תמונה של סבתו שנספתה בשואה. הוא אמר שלפני עזיבתו את העולם הוא רוצה שילדיו ונכדיו ידעו איך היא נראתה. זה לא היה קשה במיוחד ותוך מספר דקות שלחתי לו תמונה מתוך ספר הזכרון של עיר מולדתו. בנוסף צירפתי לו עותק דיגיטלי של ספר שכתב הסבא רבא שלו, עליו הוא לא ידע דבר. קשה לתאר את ההתרגשות שהייתה מעבר לקו.
ולמה נזכרתי בזה? לפני מספר ימים מצאתי בארכיון המרכזי הפולני אזכור לגבי דרכון של אשה, שייתכן והיא אמה של סבתי, פייגלה טסטילר. פייגלה נפטרה בשנת 1935 וגם אני כמו האיש ההוא, הייתי מאד מעוניין לדעת איך נראתה.
אני לא יודע אם מדובר באותה אשה, או באחרת בעלת אותו שם, נאלץ להמתין לסיום התהליך (דרישת תשלום, קבלה ושליחה). זה לרוב קורה די מהר. בכל מקרה אני די נרגש ומבטיח לעדכן.
המלצה לסיום: הסיבה שאין לי את תמונת הוריה של סבתי היא כי התמונות המעטות שהיו ברשותה נזרקו. לכן, אם אלבומים עוברים בירושה, אנא התייחסו אליהם בכבוד. אין צורך לשמור כל תמונה מכל טיול, אבל דאגו לכך שעבור כל אחד מאבותיכם ואמהותיכם, תשארנה מספר תמונות ועדיף גם שבגב התמונה תרשמו למי הפנים האלו שייכות. אולי יום אחד אתם או מישהו מצאצאיכם יהיה סקרן.
בתמונה המצורפת מופיעים סבי, משה אפלשטין ואמי פנינה רקוטש באחת מהתמונות הבודדות שנשמרו. חלם, פולין 1932
בפוסט קודם כתבתי על דרכונה של אמה של סבתי. הסבתא רבתא שלי, פייגלה טסטילר.
אין לי תמונה שלה. היא נפטרה ב-1935 בגיל 61, יחסית צעירה. פייגלה שכלה את בעלה לבק (שעל שמו קרוי אבי) 30 שנה קודם בתאונת עבודה, כך שגידלה את ארבעת ילדיה הקטנים לבדה. סבתי הייתה בת שנה כשנהרג אביה.
תמונות הן "הגביע הקדוש" בחקר המשפחה, או לפחות אחד מהגביעים. מראה הפנים של אדם נותן ערך עצום לעבודת המחקר. לכן התרגשתי מאד כאשר מצאתי דרכון שלה בארכיון הפולני. כמובן שמיד ביקשתי לקבל סריקה שלו והיום קיבלתי אותה. אבל האכזבה גדולה. התמונות שהיו בדרכון חסרות. איני יודע אם נפלו או הוסרו במכוון.
אני יכול ללמוד מהדרכון שפייגלה נסעה לטייל בצ'כוסלובקיה וכנראה לצורך כך הונפק הדרכון. אני יכול לראות את חתימת ידה, אך פניה עדיין חסרות. אבל... עוד לא הרמתי ידיים.
תקציר: הסנדלר הולך יחף. המלצת הסנדלר: אל תלכו יחפים
בפוסטים קודמים כתבתי על חיפושי אחר התמונה של פייגלה טסטילר, אמה של סבתי. היא נפטרה ב-1935 בקראקוב, שם ככל הנראה חיה עם בעלה, לו נישאה שנים רבות לאחר מות בעלה הראשון.
סבתי הייתה האחות הקטנה מבין ארבעה. שלוש אחיות ואח. סבתא ג'ודקה קראנו לה. עד היום אין לי מושג מה מקור השם, מכיוון שבכל מקום, בארץ ובפולין היא הייתה רשומה כצירלה רקוטש.
בכל מקרה המחקר המשפחתי הביא אותי לגילוי מידע רב. שאלתי קרובים. את הורי. נדנדתי וחיטטתי, כי זה מה שחוקר משפחות עושה, גם על משפחתו הפרטית. אבל תמונה של סבתא פייגלה לא מצאתי.
בחיפושי הגעתי לארכיון הפולני, קיבלתי את דרכונה, אבל תמונה לאכזבתי לא הייתה בו.
עוד לא נתקלתי בלקוח שלא רצה למצוא תמונות של בני משפחה. להביט לראשונה בפניה של אמא קדמונית או של דוד ששמענו את סיפורו מפי סבא, זו חוויה מרגשת. כבר נתקלתי לא פעם בדמעות של לקוחות שקיבלו תמונה כזאת. אני תמיד ממליץ ללקוחות לפנות לבני דודים קרובים או רחוקים, גם אם לא דיברו אתם במשך שנים. המידע שייחשף תמיד יהיה מעניין והבונוס הוא חידוש קשרים שאבדו. אבל כמו שרמזתי למעלה, ה"סנדלר" לא עשה חריש עמוק ולא שאל מספיק את בני הדודים היותר רחוקים.
אז בשבוע האחרון זה קרה. התגמול היה בדמות צילום משפחתי מתחילת שנות ה-20 של המאה שעברה. בדיוק 100 שנים עברו, סבתי הייתה בת פחות מ-20. היא ואחיותיה, אחיה ואשתו והאמא פייגלה הלכו לצלמנייה והשאירו לנו מזכרת. אודה שכאשר ראיתי את התמונה לראשונה בווטסאפ מורדה טסטילר, נכדתו של נחמן, האח המופיע בתמונה, אחזה בי צמרמורת.
בתמונה מופיעה סבתי, עומדת משמאל. מתחתיה יושבת מלכה שעלתה לארץ מעט לאחר הצילום והייתה חלוצה וממקימות כפר ביל"ו. במרכז עומדים נחמן, אחיה של סבתי ואשתו בינה אשר נרצחו באושוויץ ביחד עם בתם הקטנה. יושבת מימין ינטה האחות הבכורה, שנפטרה ממחלה בגיל צעיר ועל ברכיה בתה. על הבת אולי ארחיב בפוסט נפרד, תזכירו לי.
ובאמצע, יושבת עם פנים קורנות מנחת וגאווה, פייגלה טסטילר. הסבתא רבתא שאת פניה ראיתי השבוע לראשונה.
אם גם בכם יש תשוקה לדעת עוד על ההיסטוריה המשפחתית שלכם, אשמח לסייע.
יועץ קים קדיש ראקאץ (רקוטש) היה בן דוד רחוק.
בני הקהילה בפשיטיק מתארים: ”תמיד רץ, עפרון ונייר בידו, שקוע במחשבותיו, בעולם של דמיון, חדור אמונה ושאיפה לשלמות הנפש. גבה קומה, דל ורזה, בעל זקן בינוני חד, שערות זהב, גבות ארוכות המכסות במידת מה את עיניו ... "
את מפעלו לכינוס ותיעוד תורות וסיפורים מאדמו"רי פולין החל ראקאץ בשהותו כמלמד בכפר קוויף. שם פגש באיש חסיד בשם ר' אברהם מוער שסיפר לראקאץ סיפורים חסידיים והאחרון החל לרושמם באדיקות. בהמשך החל להסתובב בעצמו בשטיבלאך חסידיים ברחבי פולין וקיבץ מפי החסידים עוד תורות וסיפורים שאת כולם רשם בלשון מליצית.
אם בתחילת דרכו התייחסו למפעלו של ראקאץ בביקורת, בעיקר משום שאדמו"רי פולין לא ראו לנכון להפיץ את תורתם ברבים, הרי שאחרי חורבן יהדות אירופה, נותר מפעלו כגל-עד כמעט בלעדי לעולמה העשיר.
ראקאץ ובני משפחתו נספו ככל הנראה בשואה ולא נודעו עקבותיהם. (מתוך ויקיפדיה)
אחד מחיבוריו היה "נפלאות היהודי - חידושי תורה וסיפורים מהיהודי הקדוש רבי יעקב יצחק מפשיסחה" בתוך ספר זה התבקש ידידו של ראקאץ, הרב צבי יחזקאל מיכלסון לכתוב את תולדות משפחתו של ראקאץ. הרב מיכלסון היה פוסק הלכה וחוקר משפחות מכובד וידוע והוא נרתם למלאכה. עבודת החקר הזו עולה במעלה הדורות עד הפגשות העצים שלו ושלי אצל אב משותף, צבי הירש רקוטש אשר נולד בסביבות 1756 ונפטר ב-1842. בתוך חיבור זה מצטט הרב מיכלסון את הכתוב על מצבתו של הירש, מצבה שעדיין עמדה על מקומה בזמן כתיבת הספר בשנת 1930.
"לזכר עולם יהי' איש אמונה כלי ימי חלדו הלך בתומו בקביעות עתים בתורה. ה"ה הרבני התורני אי"א הנגיד מפורסם מו"ה צבי הירש בהרבני המנוח מו"ה יועץ גאטיל ז"ל מפה ק"ק פרסיטיק נפטר והלך לעולמו ביום ש"ק י"ח מרחשוון שנת תר"ג לפ"ק".
הצלבת תאריך הפטירה שעל מצבתו עם התעודות האזרחיות של פשיטיק מאשרת את ההנחה שמדובר באותו אדם. בתעודת הפטירה של הירש, הנמצאת בארכיון הפולני, רשום ששם אביו הוא Gotla או כפי שרשום כאן, יועץ גאטיל. מי היה גאטיל מהיכן בא והיכן חי את חייו? גם מיכלסון וגם ראקאץ לא ידעו.
שמה של אשתו של צבי הירש הנ"ל היה פריידלה פייגה והכותב גם ידע את שמו של אביה: "צבי הירש ב"ר גאטיל הנ"ל היה חתן הרבני המופלג מו"ה ארי' לייבוש בן הרבני המופלג מ' חיים ונפטר ח' אדר תקפ"ה ושם מנ"כ (מנוחתו כבוד) מפרשיטיק בן הרב הגאון מו"ה נפתלי הירש אבד"ק פרשיטיק ולמעלה בקודש זי"ע (זכותו יגן עלינו)".
עם המידע המפורט על תאריך פטירתו של חיים, חיפשתי את מצבתו בבית הקברות העתיק בפשיטיק (1). היה לי הרבה מזל. מעט מצבות שרדו ולא את כולן ניתן לקרוא. אבל את זו ניתן לזהות.
נכתב עליה (2):
פנ
הרבני המופל' מו"ה
חיים בן לאותו צדיק
הרב המופל' החריף
ובקי בחדרי תורה
מ' נפתלי הירש ז"ל
נפטר ח' אדר שנת
תקפ"ה לפ"ק תנצבה
התאריך מתאים, שם הנפטר ואביו זהים.
וכך דרך אם קדמונית והצלבת החיבור עם התעודות האזרחיות, מצאתי מצבה של אביה בבית הקברות העתיק משנת 1825 והגעתי לאביו, נפתלי הירש, אב בית הדין של העיירה פשיטיק, אב קדמון שלי אשר נפטר ב-1786, אשר גם נוסח מצבתו רשום בחיבור.
(1) Foundation for Documentation of Jewish Cemeteries
(2) תודה לחוקר החסידי הר' ישראל ברלינר על פענוח המצבה והעזרה
בתמונה: המצבה של חיים מפשיטיק, תעודת הפטירה של הרשק רקוטש והכתב של הרב מיכלסון